כמה שעות אחרי קבלת הציון, חיי בית הספר חוזרים לשגרה.

כל המאמצים הרבים שהושקעו עד לרגע השיא מתפוגגים,

ואחרי מספר ימים, כל הציונים וההערות, וכמובן גם ההבטחות, נשכחים מן הלב.

החיים הלימודיים חוזרים למסלולם, עד שמתחילה ההיערכות לאירוע ההערכה הבא... 

בתעודת סוף שנה זה אפילו עוד יותר חד - 

התלמיד נוטל את התעודה ויוצא לחופשה ארוכה,

שמשכיחה ממנו את כל פרטי הסיטואציה.

(בדומה לדו"ח מבקר המדינה, שיש חגיגה גדולה סביב הגשתו,

וכמה ימים אח"כ הוא מצטרף לאוסף הדו"חות בארכיון)

כיצד ניתן להפיק יותר מתהליך זה?

.

בקרב צוותי מורים יש דיונים נרחבים  על מבנה התעודה,

היחס בין הציון ובין ההערה המילולית, סגנון כתיבת ההערות, ועוד,

לפעמים נשכחת העובדה שהחלק החשוב ביותר בתעודה הוא לא הציון או ההערה

אלא מה שעושים עם התעודה אחרי שמקבלים אותה. 

בדרך כלל, חלק זה של התהליך אינו מתרחש  בצורה מסודרת,

מה שגורם לכל האנרגיות שהושקעו בתהליך להתמסמס...

.

כדי לשנות את התמונה, יש להרחיב את תהליך ההערכה, ולהוסיף לו שלב: מעקב ובקרה.

אין משמעות רבה להערות והמלצות, אם אין אחריהן תהליך מסודר שבוחן את יישומן.

הדבר נכון לגבי כל תהליך הערכה באשר הוא,

ובפרט כאשר מדובר בתהליך הערכה שיש לו משמעות יתירה בעיני התלמידים.

גם הטיפ הזה יכול לסבול מ"תסמונת התעודה", וכל האנרגיה שבכתיבתו וקריאתו תרד לטמיון.

אלא אם כן:

כל מי שיש לו רעיונות נוספים בהקשר זה - יוסיף אותם,

כל מי שמוכן להתנסות בשטח - יבדוק את הרעיונות האלו, ויחזור לספר על התוצאות,

כל מי שמכיר מורה שזה יכול לעזור לו - יעבר את זה הלאה...