המשל המפורסם הזה של סטיבן קובי
(מתוך הספר "7 ההרגלים של האנשים האפקטיביים ביותר"),
מציב לכולנו מראה מאוד חדה.
מירוץ החיים המודרני בכלל,
ובפרט הציפיות והדרישות של מערכת החינוך שסביבנו,
גורמים לנו להיות בתחושה מתמדת של לחץ וחוסר הספק.
עוד שיעור ועוד כיתה, אנחנו נכנסים ומנסים להספיק את מה שצריך,
וגם לעשות את זה הכי מעניין שאפשר...
והתלמידים?
נראה שחלקם, כמו גזע העץ העקשן, מסרבים לשתף פעולה.
אנחנו מנהלים דיון ופתאום תלמיד שלא הקשיב כמה דקות מרים את ידו
ומחזיר אותנו כמה צעדים אחורה.
תלמיד אחר מנסה להתרכז אבל זה שלידו בדיוק מספר בדיחה או משהו מעניין אחר,
והוא פשוט לא מצליח.
הדיון מגיע סוף סוף לעומקים שאליהם התכוונו,
אבל מבט מלמעלה מגלה שבקושי שליש כיתה איתנו,
וזה כל כך חבל, כי בדיוק הגענו לנושא שבאמת היה יכול לעזור להם בחיים...
.
אנחנו באמת רוצים לגעת בהם, להגיע לכל תלמיד, אבל הם בשלהם.
"צריך לדעת איך לנהל דיון בכיתה" אמרה לנו אחת המורות בשיחה גלויה.
"אבל איפה לומדים את זה?" שאלנו,
"האמת שבשום מקום, אני פועלת לפי האינטואיציה", היא ענתה בכנות.